עידן וצוות המדריכים

איך ארגנתי "בר מצווה" מבלי לדעת

 

עידן גרינברג, מדריך בשנים 2001-2003 ורכז המועדון החברתי בשנים 2005-2008

 

אחרי שנה בתפקידי כמדריך במועדון החברתי, החלטנו לערוך ערב בסגנון "חיים שכאלה" ולהזמין את עובדי ניצן חיפה לדורותיהם, שעד אותו רגע לא ידעתי לקשר בין שמותיהם לפרצופיהם. תכננו ערב צנוע, ביתי – בסגנון ניצן – במועדון ששכן אז בבית הילד. משהו מאוד פשוט ומשפחתי. הזמנו אנשים, לא ידענו אם וכמה יגיעו אבל שיערנו שיופיעו כ-2-3 ועל כן לא נערכנו לאירוע ממש.

 

הערב התקיים באמצע השבוע ולתדהמתי הופיעו אליו עשרות אנשים! זה היה כמו לארגן בר מצווה בלי לדעת שזה מה שיהיה. הגיעו עשרות מדריכים מפעם, שחלקם היו גדולים ממני בשני עשורים (הייתי אז רק בן 20). כל אחד סיפר את הסיפור שלו וזה הפך את האירוע למרגש במיוחד, באווירה פשוטה ולא מנקרת-עיניים. במבה, קולה והרבה אהבה.

 

גם עבור חברי המועדון זה היה משמעותי מאוד. עבור חלקם, ניצן חיפה היא הבית שבתוכו הם גדלו, ולכן רובם הכירו את מי שהגיעו. אז נפל לי האסימון שהדבר הזה שקרוי "ניצן חיפה" הוא גדול מסך חלקיו, וגם גדול יותר ממה שדמיינתי: משהו עם שושלת, עם מסורת וגרעין חזק. הסיפור הוא לא רק אני והצוות שיש פה עכשיו, אלא משהו שעובר מדור לדור, עם קרדיט מאוד גדול לגאולה (מנכ"לית העמותה) שיודעת לזהות ולהביא אנשים שפועלים מתוך אהבה, שיש להם רצון גדול לתת.

 

בחזרה לכל הסיפורים »

[accordionmenu id="unique81dc962" accordionmenu="1234"]