דז'ה-וו באילת

 

זיו כהן, מדריך ורכז המועדון החברתי בשנים 1991-2000

 

כשבוע ימים לפני שיצאנו אל הנופש השנתי של חברי המועדון קיבלתי טלפון בהול מהנהלת מלון "אדומית" באילת שבו תכננו להתארח. ההנהלה החלה לגמגם תירוץ על כך שבעת הזו שוהות במלון קבוצות רבות, ועל כן דווקא הקבוצה שלנו לא תוכל לממש את ההזמנה שהסדרנו מבעוד מועד. ניסיתי לדובב את נציגי המלון ולהבין מדוע שהותן של קבוצות נוספות משמעה ביטול האירוח שלנו, ולבסוף הם הודו באוזני שאינם מעוניינים לארח קבוצה של בעלי צרכים מיוחדים שמא ירתיעו את האורחים הנוספים. לא האמנתי. כל זה התרחש רק ארבע או חמש שנים אחרי סיפור הנופש המביש בכפר המכביה, שהכה גלים והגיע עד לבית המחוקקים!

 

התעשתי והודעתי למלון חד-משמעית כי אם בכוונתם לחזור בהם מהנופש שהזמנו, נתבע אותם ונמצה עימם את הדין בבית המשפט. הם נבהלו והציעו שיעזרו לתווך בינינו לבין מלון אחר כדי שלא נצטרך לבטל את הפעילות.

אנשי "אדומית" חיברו אותנו למלון אחר באילת, שהיה חדש לגמרי ובדיוק פתח את שעריו. הגענו אליו ולא האמנו למזלנו הטוב: במלון שהו רק מעט אורחים, אבל המתקנים היו מצוינים וברמת גימור גבוהה. זכינו לשלל פינוקים והמתחם והבריכה עמדו כמעט לרשותנו הבלעדית. חברי המועדון והצוות שמחו מאוד על השינוי בתכנית.

 

קשה להאמין שזה היה רק לפני עשרים שנים כשאנשים עוד העזו לחשוף את הבורות שלהם כך. לשמחתי, לסיפור הזה סוף טוב וכולנו יצאנו מהנופש עם זכרונות נעימים.

 

בחזרה לכל הסיפורים »

[accordionmenu id="unique81dc962" accordionmenu="1234"]