זיו עם המדריכה שלהבת וינשטיין ז"ל בכפר המכביה

העלפון שהציל את היום

 

זיו כהן, מדריך ורכז המועדון החברתי בשנים 1991-2000

 

במהלך הנופש  בכפר המכביה ב-1992 אחד מחברי המועדון החל לסבול פתאום מרצף התקפים אפילטיים שלא שככו. מיד הוזעק לבית המלון שלנו אמבולנס, והתלוויתי לנסיעה אל בית החולים.

כדי להרגיעו אחזתי בידו כל העת, במהלך הפינוי ועם ההגעה לבית החולים, שם המשיך לסבול מן ההתקפים. הרופאים ניסו לתת לו עירוי, אך הפרכוסים הקשו עליהם את מלאכת הכנסת המחט אל הוריד. הנסיונות הללו לא היטיבו עמי וראשי החל להסתחרר. השתדלתי לשמור על קור רוח ולהסיט את המבט, אך במהרה התחלתי להזיע. התאמצתי לפשוט את העליונית שלבשתי, אך החבר – שהיה לחוץ ומפוחד – אחז בזרועי בחוזקה ולא הרפה. בתוך כמה רגעים התעלפתי על רצפת בית החולים! כשהכרתי שבה אליי, מצאתי אחות רוכנת מעליי, מבודחת, וקובעת במבטא רוסי כבד: "אני רואה שמישהו פה רגיש לדם..!"

לבסוף שנינו שוחררנו בחזרה אל בית המלון והצטרפנו אל שאר הנופשים. החברים המודאגים יצאו לקראתנו, והחבר המאושש מיהר לספר להם בחדווה רבה איך התעלפתי ממראה דמו. החברים צחקו עליי בלי סוף למשך יתרת הנופש, והסיפור הזה הסית את הדיון במהרה מהאירוע הרפואי הלא-נעים והמפחיד. החולשה שלי "הצילה" את כבודו של החבר, ששב אל חבריו כעד ראייה גיבור.

 

בחזרה לכל הסיפורים »

[accordionmenu id="unique81dc962" accordionmenu="1234"]